החלטתי להתחיל לכתוב כתיבת בוקר. כשהראש נקי וצלול. כשהשמש אט זורחת והאוויר הצונן מתמלא ציוצי ציפורים עליזים ותמימים. מעין הפעלה מחדש. איזו כתיבת בוקר, אני קמה בגלל טוטו שמייבב "אני רוצה החוצה, נו כבר קחי אותי החוצה", חומקת מבין זרועותיה של כליל שרק בליפוף איברים נח לה לישון, לא מוצאת גרביים, נזכרת בחלום המעצבן, יוצאת עם פיג'מת הדובונים לקפוא בחוץ, מגלה שהתקלקל לי הנייד ועד שאני מתחילה לכתוב כל הראש שלי כבר עכור ומלוכלך, מלא רעשי רקע, וכל מה שיוצא מכתיבת הבוקר הזאת זה הטקסט המריר הזה.
תגובה 1:
לאט לאט, רונצ'. לאט לאט.
הוסף רשומת תגובה