סבא הרים את יהב
וחיבק אותה חזק-חזק,
כמו שרק הוא יכול.
וחיבק אותה חזק-חזק,
כמו שרק הוא יכול.
הוא התבונן בפרצוף החמוץ-מתוק שלה
ואז הוא לחש לה
כמעט בלי קול-
ואז הוא לחש לה
כמעט בלי קול-
"את יודעת, יהבי?
אם תחייכי אל העולם-
הוא יחייך אליך גם".
"באמת?"
שאלה יהב,
ולא הבינה
איך אפשר לחייך אל העולם.
איך אפשר לחייך אל העולם.
מה, הוא בן-אדם?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה