שני עכברושים מול שתי חולדות
בשני צידי מבוך, בתוך מלכודות.
העכברוש הזקן מסביר לנכדו
שהחולדות אשמות בה-כל בבירור.
החולדה הקשישה מסבירה לנכדתה
את ההיפך הגמור.
סבתא- אם עכברוש יתקרב אליך- תברחי!
הם לא כמונו. הם מסוכנים.
נכדה- לי הם דווקא נראים נחמדים.
סבתא- עדיף להסתובב עם ערפדים.
סבא- אף פעם אל תאמין לחולדה.
נכד- אני יכול להסתדר בעצמי. תודה.
סבא- חולדות נולדות שקרניות וגנבות.
נכד- לי הן דווקא נראות כמונו. טובות.
סבא- חולדה טובה כשהיא מתה. קפיש?
תקשיב לי, ילד. אל תהיה אדיש.
נכד ונכדה- איך זה התחיל, סבא? סבתא?
סבא- או הו... הרבה לפני שנולדת.
הם... מאז ומעולם הם רצו להשמידנו.
תבין, אין כאן מספיק מקום לשנינו.
סבתא- אנחנו רק רצינו לחיות לידם.
סבא- אנחנו פה והם שם.
סבתא- אבל הים הוא אותו ים...
סבתא- הם רעים. הם אויבים אכזריים.
נכדה- ומה אנחנו?
סבתא- עם של רחמנים.
אנחנו רק רצינו בית במקום חיים של נדודים.
נכד- ואי אפשר לחיות ביחד?
חייבים לחיות בפחד?
סבא- הם לא מוסריים. אין להם ערכים.
תראה מה הם עשו לנו. נחזיר להם! צריכים!
נכדה- סבתא, יש לי סוד, אבל את לא צריכה לחשוש.
יש לי... חבר עכברוש.
סבתא- אבוי! געוואלד! סכנה!
הוא ידקור אותך בגב כשלא תהיי מוכנה!
סבא- חולדה ועכברוש?! אלוהים אדירים!
נכדי אתה כל כך... כל כך... תמים....
נפלת על הראש, או מה?
אלוהים אדירים! יש פה מלחמה!
סבתא- אנחנו רק מגנים על עצמנו.
והם תמיד ירצו להשמידנו.
סבא- לא יעזור כלום.
הגענו למבוי סתום.
תראה מה הם עושים לנו,
איזו ברירה בדיוק הם משאירים לנו?
סבתא- אין לנו ארץ אחרת.
לנצח נחיה על החרב.
סבא- לא נשכח ולא נסלח.
אם לא ננקום, אז מה הטעם?
אנחנו ננצח
או שתמות נפשי איתם.
סבתא- אנחנו סובלים אז גם הם יסבלו.
אנחנו סובלניים והם לא. נקודה.
סבא- אנחנו רוצים שלום והם לא.
הם מבינים רק כוח. עובדה.
סבתא- רק כוח. עובדה.
הסבא והסבתא ממשיכים לדבר אל עצמם בלהט.
הנכד והנכדה יוצאים מהמלכודות בלאט,
משלבים ידיים, נאנחים, מצחקקים
ובלי מילים הולכים לגן המשחקים.
בשני צידי מבוך, בתוך מלכודות.
העכברוש הזקן מסביר לנכדו
שהחולדות אשמות בה-כל בבירור.
החולדה הקשישה מסבירה לנכדתה
את ההיפך הגמור.
סבתא- אם עכברוש יתקרב אליך- תברחי!
הם לא כמונו. הם מסוכנים.
נכדה- לי הם דווקא נראים נחמדים.
סבתא- עדיף להסתובב עם ערפדים.
סבא- אף פעם אל תאמין לחולדה.
נכד- אני יכול להסתדר בעצמי. תודה.
סבא- חולדות נולדות שקרניות וגנבות.
נכד- לי הן דווקא נראות כמונו. טובות.
סבא- חולדה טובה כשהיא מתה. קפיש?
תקשיב לי, ילד. אל תהיה אדיש.
נכד ונכדה- איך זה התחיל, סבא? סבתא?
סבא- או הו... הרבה לפני שנולדת.
הם... מאז ומעולם הם רצו להשמידנו.
תבין, אין כאן מספיק מקום לשנינו.
סבתא- אנחנו רק רצינו לחיות לידם.
סבא- אנחנו פה והם שם.
סבתא- אבל הים הוא אותו ים...
סבתא- הם רעים. הם אויבים אכזריים.
נכדה- ומה אנחנו?
סבתא- עם של רחמנים.
אנחנו רק רצינו בית במקום חיים של נדודים.
נכד- ואי אפשר לחיות ביחד?
חייבים לחיות בפחד?
סבא- הם לא מוסריים. אין להם ערכים.
תראה מה הם עשו לנו. נחזיר להם! צריכים!
נכדה- סבתא, יש לי סוד, אבל את לא צריכה לחשוש.
יש לי... חבר עכברוש.
סבתא- אבוי! געוואלד! סכנה!
הוא ידקור אותך בגב כשלא תהיי מוכנה!
סבא- חולדה ועכברוש?! אלוהים אדירים!
נכדי אתה כל כך... כל כך... תמים....
נפלת על הראש, או מה?
אלוהים אדירים! יש פה מלחמה!
סבתא- אנחנו רק מגנים על עצמנו.
והם תמיד ירצו להשמידנו.
סבא- לא יעזור כלום.
הגענו למבוי סתום.
תראה מה הם עושים לנו,
איזו ברירה בדיוק הם משאירים לנו?
סבתא- אין לנו ארץ אחרת.
לנצח נחיה על החרב.
סבא- לא נשכח ולא נסלח.
אם לא ננקום, אז מה הטעם?
אנחנו ננצח
או שתמות נפשי איתם.
סבתא- אנחנו סובלים אז גם הם יסבלו.
אנחנו סובלניים והם לא. נקודה.
סבא- אנחנו רוצים שלום והם לא.
הם מבינים רק כוח. עובדה.
סבתא- רק כוח. עובדה.
הסבא והסבתא ממשיכים לדבר אל עצמם בלהט.
הנכד והנכדה יוצאים מהמלכודות בלאט,
משלבים ידיים, נאנחים, מצחקקים
ובלי מילים הולכים לגן המשחקים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה