שיר ואיור

כתובה שציירתי לזוג שאין כמותו

עצית

דבר אליי עצית,
אתה שומע?

הקיץ תם
אוושת הרוח בעלים
לוחשת לי 
לא למהר
להכות שורש
חכי מעט
הצימאון
והדממה
עוד ישטפו אותך
למעלה
משורש עד צמרת
ציפורי געגוע
בין ענפיך
ישירו על סתיו
שכבר בא
עלעליך
יסמיקו ממבוכה
והם יניחו לכוח המשיכה
לעשות בהם כבשלו
חסרת אונים
תעמדי מולו
מתפשטת
מתייבשת
מתייאשת
עירומה וזקופה
תעמדי
עדות עצמית לזכרך
שהיה
ותמתיני
לחורף שיחלוף
ולאביב הבא
שיבוא
שיבוא
לניצן הראשון שינץ
התחלה

שוטים

בימי הביניים היו אנשי דת נוצרים אדוקים נוהגים להצליף בעצמם בשוט על גבם החשוף לשם סיגוף.

בגב דואב ושותת דם, עלה ליבם על גדותיו, מלא תחושת סיפוק וניצחון הרוח על החומר.

יש שיגידו שהיו מזוכיסטים, יש שיגידו משוגעים.

אבל אני לא אומרת עליהם דבר. אחיי הם ואנוכי תלמידתם.

גם אני נוהגת להצליף בכל יום על גבי החרוש שתי וערב רב של צלקות בשלבים שונים של החלמה ופציעה מחדש.
ולא שוט אחד אני אוחזת בידי, אלא צרור שוטים מרשרשים כנחשים ארסיים.

שוט הדאגה למה שלא ניתן לשנות, שוט הלא מספיק טובה, שוט היותר מדי טובה, שוט המזון הקלוקל, שוט תחושת הכישלון הצורב, שוט הבדידות, שוט העצבנות, הפחד, העצב, התבוסתנות, המבוכה, השפלות.

והאהוב עליי מכולם - שוט האשמה.

(שוטים: טיפשים, כסילים, אווילים, סתומים, מטומטמים).

בית אבות ואימהות

אלמנה ואלמן 

בחדרו

בבית האבות

בידיים נרעדות

הוא מוזג לה עוד תה

ובוהה בדמותה

מאחור

מתקשה להאמין

איך למרות השנים

ואולי בגלל

והיא מדפדפת

באלבומיו הישנים

שותלת תווי פנים

תוויה שלה                 

בכל התחנות

כפי שהיה

אמור להיות 

קמט בזמן / מדלין ל'אנגל

לא בכל יום מגיע אליי לידיים אוצר קטן.

טוב, האמת שזה קורה לא מעט כשעובדים בספרייה, אבל בכל זאת.

בשבילי היה המפגש עם הספר המתוק מדבש הזה היה ראשוני ומענג מאין כמותו.

מדובר בספר קטן, שמצליח להיות חריף ותמים בעת ובעונה אחת. הוא עוסק בשאלות גדולות ומספר על מסע חוצה יקום בעקבות השאלות הללו.

מג, הדמות הראשית, משוכנעת שהיא אסון מהלך על שתיים, משום שהיא לא מצליחה להשתלט על מראיה ועל אופיה הסורר, ודווקא בשל מודעותה למגרעותיה והעובדה שהיא חשה כל כך חשופה איתן, אי אפשר שלא להתאהב בה מיד, וכך עושות גם הדמויות המשניות ולא רק הקוראים.

מג, צ'רלס וואלאס אחיה הקטן (ילד בלתי רגיל מכל כיוון שלא תסתכלו על זה) וקלווין (הילד המקובל והמוצלח מבית הספר שלה שמסתיר סודות אפלים לגבי משפחתו אך לא מתאמץ כלל להסתיר את אהבתו אליה) יוצאים למסע בעקבות אביה שנעלם שנתיים קודם לכן כאילו בלעה אותו האדמה.

לשם כך הם נעזרים בשלוש גבירות מצחיקות וצבעוניות, שתוך כדי המסע מתגלות כישויות עליונות מעולמות אחרים, שליחות האל.

בשלב זה של הקריאה התחלתי להריח ניחוחות נוצריים סביבי, אבל כל השאר היה כל כך יפה ומענג, וכך סתמתי את האף והמשכתי לקרוא.

אז השלישייה האנושית והשלישייה הרוחנית נודדים להם מכוכב לכוכב בטכנולוגיה כישופית נוסח 'שגר אותי סקוטי'. אין להם מושג נגד מה הם (והאב האבוד לפניהם) נלחמים בעצם, והדבר נראה להם כצל אפל המעיב על כדור הארץ, מעורפל וחסר צורה.

הם מתמודדים עם סכנות לרוב, אך רק לקראת הסוף, מג מגלה שיש לה תפקיד מפתח במשימה.

האם היא תצליח לעמוד מול כל הפחדים והאמונות שלה, לשחרר את אביה ולהציל את אחיה מהזה הקטלני ואת העולם כולו מהצל המעיב עליו?

במקביל לעלילה הפתלתלה והסוחפת, לומדת מג (ואנחנו איתה) על יופיים הבלתי נתפס של הדברים הנסתרים מהעין ועל כוחה העצום של האהבה.

הפגישה שלי עם מג הזכירה לי פגישות קודמות, לא פחות מסעירות, מרגשות ו"מקמטות", שהיו לי לאורך השנים עם בסטיאן ואטריו מהסיפור שאינו נגמר, עם פרודו משר הטבעות, עם ליירה מחומריו האפלים ועם טנר וגד מארץ ים. את כל הגיבורים הפנטסטיים הללו ואחרים, בתחילה אנחנו מוצאים כשהם חלשים וחסרי אונים, עדיין מאמינים למראה עיניהם ולא בעצמם, אך לאט לאט, ככל שמתקדמת העלילה, הדברים מתהפכים והם מבינים ביחד איתנו שאין דבר שהם לא יוכלו לעשות אם רק יאמינו בו וירצו אותו מספיק.

קמט בזמן הוא ספר קולע לכל הגילאים, אך הצעירים ברוחם יהנו ממנו במיוחד.

בדרך חזרה מבית הדפוס, עם העותק הראשון הטרי. הלידה עברה בשלום.