החיים בזבל

החיים בזבל

היה פעם כלב
קטן ועלוב
עם זנב קצוץ
וחיוך עצוב

הוא גר ברחוב
בפחים הגדולים
עם חיפושיות זבל
ומאה חתולים

הוא לא ידע שהוא כלב
הוא רק ידע שהוא הוא
ממש כמו בבדיחה
מי? ההוא? ההוא! ההוא!

הכל היה בסדר
החיים היו טובים
עד לאותה שיחה
עם שני כלבים

כלבה לבנה מאולפת
וכלב ג'ינג'י אלוף
עברו שם במקרה
ואמרו שזה טירוף

אתה צריך דחוף
לגור בבית עם תנאים
ולקבל ליטוף ואוכל
ונגד תולעים

אתה כלב. כלב!!!
הם הרימו את האף
אתה לא אמור לחיות פה
ברחוב המטונף

הם המשיכו לנזוף בו
ושאלו "מה שמך?"
"אין לי שום שם..."
הוא ענה במבוכה.

"טוב, זה כבר מוגזם"
"זה חובה, זה אסור".
"אתה חייב שינוי,
זה לגמרי ברור"

ניקח אותך הביתה,
נשים לך קולר,
נעשה לך אמבטיה,
באמת, זה שום דבר.

נקרא לך "שום שם"
ותגור בבית חם,
וגם נאלף אותך,
שתהיה חכם.

הכלבלב קצת חשש
אבל האמין להם
כל הדרך עד לשכונה
הוא הזדנב מאחוריהם

עשו לו שידרוג
מכל הכיוונים
אמבטיה, קולר
תספורת, גוונים.

הכלבים החמיאו לו
"עכשיו אתה מלך!
מטופח ויפה
כמונו בערך"

זה הבית החדש שלך,
פה יש לך פינה
בלילה תישן בתוך הבית
וביום תהיה קשור בגינה

תקבל שלוש ארוחות ביממה,
פעם בשבוע איבוק ואימון,
כל יום בארבע סיבוב בשכונה,
ושלוש פעמים בשנה- חיסון.

תכיר, זאת המשפחה שלך.
יותר נכון- אתה שלה.
תן להם חיוך, תחזיר להם מקל
ואל תנבח בצהריים, לפחות בהתחלה.

זהו, שיהיה בהצלחה, שום שם!
ונתראה בהזדמנות,
ואתה לא צריך להודות לנו,
זה בהתנדבות.

על לא דבר! הכלב אמר,
ניער ת'שמפו וקרע את החבל,
רץ מהר מהר הביתה ונבח: איזה כיף! החיים בזבל!